ביוגרפיה

יעל דקלבאום (Yael Deckelbaum) נולדה בירושלים ביום שבת, י"ב בתמוז ה'תשל"ט, 7 ביולי 1979, במזל סרטן, לאם ישראלית ואב קנדי וגדלה בישוב לא רחוק מהבירה. אביה, דייויד דקלבאום, שהיה רופא שיניים במקצועו אך גם ניגן על בנג'ו, הקים ב-1976 את להקת "הפונדקאים", להקת פולק-קאנטרי שפעלה בישראל בין השנים 1976-2002. אביה של יעל זיהה את כשרונה המוזיקלי של יעל עוד בצעירותה ושיתף את יעל מדי פעם בהופעותיה של הלהקה כבר בילדותה כזמרת אורחת.

תחילת דרכה המקצועית של יעל כזמרת החלה כאשר בגיל 16 זכתה יעל בתחרות כשרונות צעירים כזמרת-יוצרת הטובה ביותר. באותה הופעה ליוו את דקלבאום גם יונתן לוי מלהקת "איזבו", חבר ילדות של דקלבאום, ושאול עשת. מאוחר יותר היוו יונתן לוי ושאול עשת חלק מלהקת הליווי של יעל יחד עם ניר מנצור, The Palmtrees ("הדקלים"). מאז הספיקה יעל להופיע במועדונים ופסטיבלים שונים כשביצעה שירי פולק וקאברים של ג'וניס גופלין, ג'וני מיטשל ואחרים.

ב-1999 השתתפה יעל כסולנית בסיבוב הופעות של התזמורת הפילהרמונית בקונצרט הוקרה לביטלס. באחת ההופעות נפגשה יעל עם הזמר שלמה ארצי והחלה להשתתף בהופעות שלו, לאחר שחרורה משירותה הצבאי, במשך למעלה משנה כשביצעה ביחד איתו את הדואט "לא יודע מה עובר לך בראש" מתוך הפרוייקט "אהבתיהם".

יעל דקלבאום היא גם חלק מן השלישיה "הבנות נחמה", הרכב בו חברות גם "אם.סי. קרולינה" (קרן אברץ) ודנה עדיני. השלישיה החלה את דרכה במופע במועדון "ג'ה-פן" בתל אביב במסגרת ערב יצירה נשית. במאי 2006 הופיע ההרכב בפסטיבל השירים של ישראל עם השיר "להיות" ("So Far") וכשנה מאוחר יותר, ביולי 2007, יצא השיר כסינגל לתחנות הרדיו והפך במהרה ללהיט, הגיע למקומות השני והשלישי במצעדים השבועיים של גלגל"צ ורשת ג' ואף זכה בפרס הישג השנה לשיר על שם משה וילנסקי מטעם אקו"ם לשנת ה'תשס"ז. באוגוסט 2007 יצא לאור אלבומו הראשון של ההרכב, הנושא את שם ההרכב - "הבנות נחמה". האלבום הגיע למעמד "אלבום פלטינה" לאחר שמכר למעלה מ-40,000 עותקים.

יעל דקלבאום השתתפה גם בסרטו של יאיר הוכנר, "אנטרטיקה", קומדיה דרמטית רומנטית על בדידות וחיפוש אחר אהבה אצל קבוצת הומואים ולסביות בתל אביב, שיצא ב-2008. עקב אופיו המיני של הסרט והסצנות המתוארות בו, הוגבלה הקרנת הסרט בישראל רק לאחר השעה 22:00 ולגילאי 18 ומעלה. בין היתר הוקרן הסרט גם בפסטיבל ונציה 2008 והוגדר כבחירה הרשמית של הפסטיבל. בנוסף הוקרן הסרט גם בפסטיבלי קולנוע הומו-לסביים שונים בארה"ב. הסרט זכה גם לשבחים בעיתונות האמריקאית והוגדר על ידי העיתון "סן פרנסיסקו כרונקיל" כהוכחה מוחצת שסרטי הגייז הטובים בעולם יוצאים מישראל. אתר הביקורות "ניו-יורק קול" אף הכריז עליו כאחד הסרטים הטובים של שנת 2008.

במרץ 2009 הוציאה יעל בלייבל התו השמיני את אלבום הסולו הראשון שלה "Ground Zero" (במשמעות של "מכאן הכל מתחיל") עם עשרה שירים אותם כתבה והלחינה דקלבאום בעצמה. על ההפקה המוסיקלית של האלבום אחראי יונתן לוי, בסיסט להקת איזבו שהפיק גם את האלבום המצליח של "הבנות נחמה"' ואת אלבום הסולו של דנה עדיני, החברה בהרכב "הבנות נחמה". יעל דקלבאום המשיכה להופיע במינון גבוה גם לבדה וכאורחת בהופעות של שי טוכנר וגבע אלון. ב-2008 היא השתתפה בפרויקט "עבודה עברית 2", שם ביצעה את השיר "פמלה", שירו של בעז שרעבי במקור.

לקראת יציאת אלבום הבכורה, שכל השירים המופיעים בו הם באנגלית, יצא גם סינגל הביכורים של דקלבאום, "Hundred Percent Light", שיר שהופיע כבר באלבום הראשון של להקת "הבנות נחמה" בגירסתו העברית בשם "מאה אחוז אור". האלבום כולל גם את הסינגל השני, Alice ("אליס"), אותו כתבה דקלבאום כשהיתה בת 17, שיר שספג השראה מסיפורי "אליס בארץ הפלאות". חלק מהשירים שבאלבום, ביניהם Mystical Morning, Ground Zero ו-Alice, הופיעו בגרסאות מוקדמות באלבום הבכורה הגנוז שהקליטה דקלבאום עם ה-The Palmtrees (יונתן לוי, שאול עשת וניר מנצור) כבר בשנת 2004.

יעל דקלבאום שרה נפלא באנגלית, ללא מבטא, והופיעה פעמים רבות בחו"ל עם ההרכב "הבנות נחמה". לכן, האלבום שכולו מושר באנגלית מתוכנן לצאת בסתיו גם בחו"ל. מספר שירים של דקלבאום ששוחררו בחנות המקוונת iTunes עבור הקהל האמריקני יצרו את האפקט הרצוי ושניים משיריה מופיעים בפסקול הסדרה הפופולארית "ישנן בנות" ("The L Word").

"יש לי גם שירים בעברית", מספרת דקלבאום, "אני אוהבת לשיר בעברית ובטוח שיבוא יום ואקליט אלבום בעברית, אבל אנגלית היא שפה שבאה לי באותה מידה של טבעיות. אני חצי קנדית, אין לי כמעט מבטא, ויש לי שאיפות להגיע עם המוזיקה שלי לחו"ל שאני כבר מקדמת אותן. הופעתי המון בחו"ל עם "הבנות נחמה" וזו הייתה חוויה מדהימה. בארץ התקרה נמוכה ומהר מאד ממצים הכול. לא משנה איפה ההופעה, בלילה חוזרים הביתה. אני רוצה להתנסות בנדודים עם הלהקה, להגיע בכל ערב לעיר אחרת ולהישאר שם, לצבור כברת דרך עם כל אלבום".

באפריל 2009 ביצעה דקלבאום את שירה "אליס" (Alice") באולפן השקוף של ערוץ 24 בנמל תל-אביב. האולפן השקוף הוקם לרגל השקתו המחודשת של ערוץ 24 - ערוץ המוזיקה. מנחים, זמרים, שחקנים ואנשי תרבות שונים שידרו מתוך אולפן שקוף שהוקם במיוחד בחוף המרינה בהרצליה ושידר במשך 24 שעות ביממה למשך 24 ימים. מחוץ לאולפן הוקמה במה עליה התקיימו הופעות חיות במקביל לשידור הטלויזיוני.

במאי 2011 סיימה יעל את הקלטת אלבומה השני, "שמחה ועצב". האלבום החדש, בניגוד לאלבומה הראשון, הוא בעברית ויעל מעידה עליו כי הוא אישי יותר מהאלבום הקודם, יותר קרוב והרבה יותר ישראלי: "גיליתי שכאני כותבת בעברית יוצא ממני משהו אחר, שהשפעות שגדלתי עליהן מחו"ל נמצאות עדיין במוזיקה אבל התווספו גם השפעות של מוזיקה ישראלית - דברים שאני מגלה יותר בשנים האחרונות". בימים אלה משיקה יעל דקלבאום מופע השקה ברחבי הארץ לרגל יציאת האלבום השני, בו היא מבצעת שירים מהאלבום החדש, כמו גם מהאלבום הראשון ומאלבומן של הבנות נחמה.

שיר הנושא של האלבום החדש הוא "שמחה ועצב", שמעבר להיותו השיר הראשון שכתבה יעל דקלבאום מתוך סדרת השירים העבריים המשתייכים לאלבום החדש, הוא שיר שנכתב בעקבות אירוע שבץ שעבר אביה של יעל, דייויד, לפני כשנתיים. את ההודעה לגבי מצבו של אביה קיבלה יעל בסוף הופעת הבכורה של אלבומה הראשון, Ground Zero, שהתקיימה במועדון "הברבי" בתל אביב. כשנה לאחר מכן, כשיעל עמדה להיכנס להקלטות אלבומה השני, שהיה אמור לשלב שירים באנגלית ובעברית וכן לכלול בתוכו אמנים אורחים, גילתה יעל כי אביה נפטר. פטירתו של אביה גרמה ליעל להחליט כי אלבומה השני יכלול שירים בעברית בלבד, בניגוד לאלבום הראשון שכלל שירים באנגלית בלבד.

זה לקח ליעל קרוב לשנה עד שסיימה את כתיבת אלבומה החדש, כשמטרת המסע הייתה להתקרב אל שורשיה. האלבום העברי החדש שלה אינו סותר את העובדה כי יעל עדיין כותבת ויוצרת באנגלית וכן מופיעה בחו"ל וממשיכה לכוון את הקריירה שלה גם מחוץ לישראל, אבל לדבריה כנראה שכל מה שעברה בעקבות מות אביה זרק אותה חזק לאדמה: "הקו המנחה של האלבום, הוא בעצם החזרה שלי לעצמי. מקום שדילגתי מעליו כל השנים. התאהבתי בישראל מחדש בשנים האחרונות, אם זה במוסיקה, במשוררים ובמיוחד בטבע שלנו. יצא לי לטייל לאחרונה הרבה ולגלות מקומות חדשים שעוד לא הייתי בהם. ממש התקרבתי לארץ. הגיחות שלי לחו"ל, גרמו לי לראות כמה ישראל זה הבית שלי. עדיין יש בי את הרצון להגיע לאוקיינוס ולצאת מהים, כמו שאומרים, אבל אין ספק שהים התיכון הרבה יותר בטוח".